"מה זה יכול להיות?"

זו אחת השאלות שאני שומעת הכי הרבה בקליניקה. נראה לי שא/נשים יכולים להסתובב זמן רב כשהשאלה הזו מנקרת, ביחס לכאב חדש ולא מוכר שהופיע, או החמרה של בעיה שחיו אתה זמן רב בסוג של שלום קר.

אין שום בעיה עם השאלה הזו – גם אני במהלך התשאול והאבחנה מפנה אותה אל עצמי, והרצון לדעת מה קורה בגוף שלנו הוא נכון ובריא.

אבל, קורה לא מעט שבמקום ללכת להיבדק או אפילו פשוט לשים לב ולנסות לבחון בעצמנו כשלב ראשון את התופעה - מתי היא הופיעה, מה מחמיר ומה מקל עליה? האם היא מזכירה לי משהו שכבר מוכר לי?  במקום כל אלה, ישנה רק שאלה שנשאלת שוב ושוב, מטרידה ואפילו יוצרת או נושאת גוון של לחץ וחרדה - מה זה יכול להיות??
ואז הדגש כולו מרוכז בדבר אחד ונשכח שהוא חלק ממצב כולל. תוצאה אחת נפוצה של המצב הזה, היא חיפוש בגוגל של תסמין זה או אחר. במוקדם או במאוחר נפגש ברשת במידע שעשוי להלחיץ, להפחיד או להטריד, פשוט משום שקראנו אותו בהקשר לכאב או הבעיה שישנה, או שנדמה שישנה.

חשוב לזכור להסתכל על התמונה הרחבה, לפעמים היא די פשוטה להסבר.
למשל, כאב שהחריף לאחר מחלה, חשיפה לקור, מאמץ גופני או רגשי גדול, מתח, מעבר דירה, הרמת משקל גדול או כל שינוי אחר שהתרחש בחיים - אלה דוגמאות ששמעתי בקליניקה לאחר שיחד עם המטופלת חקרנו מעט אחורנית לזמן שקדם לבעיה. 

שנוי הוא תזכורת לתפקיד הכי חשוב של כל אחת מאיתנו: לשאול את עצמה מה שלומה.
מה עשיתי / הרגשתי / עם מה התמודדתי לפני שהופיע הכאב? מה האינטואיציה שלי אומרת לגבי מקור הכאב הזה או הדרך להקל עליו?
הבירור האישי מקל לא פעם על תחושת הלחץ, ומאפשר הגעה לטיפול או בדיקה, עם ראייה רחבה יותר ושקטה יותר של המצב.

גלילה לראש העמוד
דלג לתוכן